Ladypine

מוכר וזר

2009-12-29T06:35:08Z

נתתי ליעל להריח קופסת קפה נמס. היא שאלה אותי: "אמא, זה הקקאו של הקפה?"

אמא שלי ניגבה ליעל את הגב באמבטיה לפני שהניחה לה להמשיך לשחק במים. יעל שאלה: "סבתא, כך נוהגים בקרית-ים?"

לשון נופל על לשון

2009-12-25T06:26:23Z

-אני הולכת להתעלף!
-מה זה להתעלף? רק (ע)טלף יכול להתעלף!

מסיבות ברורות[*], יעל סבורה שהחיה הקרויה טלף תמיד מכונה בשילוב של הא היידוע. כך, בשבוע שעבר לקחו לה מסיכה של טלף שיצרה בגן.

[*]הסיבות הברורות הן אותן סיבות בשלן היא הייתה בשנה שעברה יעל הבת, להבדיל מיהל הבן.
זכורה לי הערת שוליים של מתרגם של ספרי ד"ר דוליטל (במהדורה העבה, הקטנה). הוא באר את המינוח "קוקני", אשר התייחס לאנקור או לספק מזון בעלי החיים, ורשם למטה: "שמחליפים האין באלפין". היה יכול לומר, בימינו, "שמחליפים האין ועיינין באלפין".

עוגה

2009-12-21T06:15:17Z

הנה עוגה!
הכנת את העוגה בעצמך?
לא, קניתי אותה.
איזה עוגה יותר טובה, עוגה שעושים, או עוגה שקונים?
עוגה שקונים.
למה?
כי אפשר להשיג אותה מהר, לפני היום-הולדת!

מתחדישי הלשונאית יעל

2009-12-15T07:27:08Z

הזדנחתי - הפכתי עצמי מוזנחת (על ידי ניגוב הפה בשרוול לאחר האוכל)
שקדי ים - שקדי מרק. ווריאנט על "שודדי מרק", הגרסה שלי מינקות ל"שקדי מרק".

Toy Story

2009-12-14T07:51:13Z

מי זה כל האנשים האלה?
הם צעצועים, לא אנשים.
גם הצעצועים שלי מדברים?
לא, צעצועים אמיתיים לא מדברים.
אז למה הצעצועים האלה מדברים?
זה סרט. בסרט הצעצועים מדברים.
אז אם אני אהיה בסרט אז גם הצעצועים שלי יהיו מדברים?

Red Rainbow

2009-12-04T13:28:24Z

The other day, I was driving from the Technion toward Horev Center at around 16:30. The sun was setting, hidden behind clouds. It was not raining, but it was moist. To the east I saw a rainbow, with only red colour in it.

The clouds dispersed the light so much, that only the red managed to get through and be reflected. There was nothing for the western clouds to disperse any more.

The speech never taken

2009-11-28T21:15:24Z

When an elite course ends, everybody tells the young graduates how proud everyone is of them, how grateful everyone is to them for the wonderful things they are about to do now.

Nobody says the truth.

The truth is that this is the point of highest risk. This is the point where everybody, the graduates and the course managers, have put in all the resources, and no outcome has yet resulted from that. What should be said is:

You owe us. You were bright enough to enter the course, and you have survived so far, but the only thing you managed to actually do was take. You are now in debt, and this is your time to prove yourself. To show that we did not make a mistake in putting our faith in you.

There have been many before you. Some of them deserved the trust. Some of them did not. Those who did not, were soon forgotten. We only remember those who were good enough, and you, too, will soon be forgotten unless you do something really grand. You have the tools. You have the potential. But this is not enough - now it is up to you to make it happen, because it does not happen on its own.

This is the first step of the real part of your life.

השדרה ירדה מהרשימה

2009-11-21T19:35:07Z

בפעם הקודמת בה אכלנו ב"שמורה" (בן גוריון 15, במושבה הגרמנית בחיפה), שמנו לב ששם העסק על שובר כרטיס האשראי הפך ל "שדרה". לא היה לנו אכפת כל כך, כי המקום נראה אותו דבר, האוכל היה טוב באותה מידה, והשרות בהתאם.

לקראת מסיבת יום ההולדת של אחותי, אמא שלי ביקשה סקירה של מסעדות באזור חיפה, בערך ברמה של השמורה. מניתי את ג'אפרו (יקנעם), רנה, הנמל 24 ולולקה. אמא שלי החליטה לחזור לשמורה, או בשמה החדש - השדרה.

אכן, המסעדה עדיין נראית אותו דבר. התפריט דומה מאד. אפילו הקלסרים של התפריטים נשארו, והודבקו עליהם מדבקות עם שם המסעדה החדש. גם המחירים נשארו גבוהים כשהיו. אבל ההבדל הוא שעכשיו איכות המזון והשירות לא מצדיקים את המחיר. אפילו מחית תפוחי האדמה האגדית הפכה לגוש יבש שבמעט מאמץ אני מכינה טוב ממנו בבית (וזו אינה התפארות בכושר הבישול שלי). מנת השרימפס, שבדרך כלל אני מייסרת את עצמי על כך שאני מלקקת את הרוטב שלה עד הטיפה האחרונה, הוגשה ברוטב שהיה חבל להשקיע את הקלוריות ולסיים אותו. השירות היה בלתי קשוב. פינת העישון ממוקמת בכניסה למסעדה - מעבר הכרחי, אם גם מאוורר, אך העשן, ואפילו סועד (עם הסיגריה מאחורי הגב, כי אז זה "לא נחשב") נכנסים למסעדה עצמה תכופות.

החלק בשירות שעצבן אותי ביותר היה התייחסות המלצר לנושא רכיבי המנה. בתיאור המנה האנגלי רשום רוטב יין. בתיאור המנה העברי רשום רוטב תות שדה. שאלתי את המלצר האם יש תות שדה במנה, לאור הסתירה. הוא הבטיח שלא. הבהרתי את השאלה: מדובר בבעיה של אלרגיה לתות שדה. האם אכן אין תות שדה במנה? המלצר אישר שלא. ומה עם הרוטב? האם יש בו תות שדה? לא, הרוטב עשוי מברנדי. אז ברוטב התות שדה אין תות שדה? כמובן שיש תות שדה ברוטב התות שדה, נזף בי המלצר.

לסיכום: לא שווה את המחיר. השדרה ירדה מרשימת המסעדות לחגיגה.

מעקף צ

2009-11-21T19:20:24Z

-אמא, סאי החוסה.
-טסאי החוט-סה.
-אמא, חכי בחוס.
-חכי בחוט-ס.
-אמא, תעמדי ליד הדלת!

Going Green

2009-11-14T15:36:48Z

Leasing contract is up again:, so again we went to the big IBM car show, where dozens of salespeople try to convince us to order their car for the next leasing period. For the past couple of years I have been nagging Muli regarding the option of leasing a hybrid car, and finally the leasing companies have seen the light (or the negotiations went well), and hybrid cars indeed are offered to be leased.

However, a new hybrid car was offered - not the Prius (152K shekesl) I have been talking about for years, but the Honda Insight (131K shekels), which is actually half hybrid - it cannot run on its electric motor alone. However, googling for this model has lead me to a story on walla, stating they have measured high levels of magnetic fields in a hybrid car. There was a lot of panic, and also a reasonable response by Toyota, where they asked for the exact test results, stated that their own tests showed significantly lower level, and stated some faults with the test: most important, it was not performed in a secluded place (a Faraday cage), the measurement device may not have been calibrated, and it was not compared to a gasoline car for reference.

This sent me on a wild goose chase on the net. Hebrew results were all motivated by fear, nothing concrete. Among the English results I found that many people who already owned hybrid cars were selling them, or getting a measurement device for hundreds of dollars, or claiming they felt sick (though their doctors disagreed that the cause is the car). I began to develop doubts.

I started considering ordinary cars, of which the Hyundai 130 sunroof seemed the greenest option, with a declared gasoline consumption of 14.4 km/liter and a green score of 6 (compared to about 10-11 for equivalent cars, and 2 for all hybrid cars). It only costs 115K shekels, and if a fun car to drive. It has lots of space on the back seat, and it can even read music from a USB (how come this gadget only came up now?).

I also talked to both Honda and Toyota regarding electric field test results. The Honda sales guy said: "it is ok". I immediately distrusted him. Then he said:"I will give you results of tests done by a client of mine". "And where is your test?", I wondered. "You would not believe me anyway", he answered. This felt fishy. I must admit that I am affected by the personality of the salesperson in front of me. I know it is a bad criterion - I am not going home with the guy, but with the car. But when he kept telling off his child for wanting attention ("I am with clients!") even when I told him I did not need anything from him, I disliked him even more. And the car. In the end he promised to email me the results, if I mailed him.

Toyota's results were a lot easier to get. "They are on our Hebrew website", the salesman said.

Coming home, I first tried to find results of gasoline powered cars. This led me straight to Toyota's results, which relaxed me completely. Toyota displayed results of 5 other cars besides the old and new Prius. The Prius emits less EM fields than most of the cars, in most of the range. Of course, I assume they tested more cars, and displayed the worst of them. But the important thing is that the graph looks qualitatively the same for the Prius and the gasoline cars.

The only remaining question is - how much of the panic is natural, and how much is powered by the fuel industry? Even Ben Elton has not considered this.

ladypine @ 2009-11-14T17:06:00

2009-11-14T15:06:26Z

אמא! אמא, את צריכה לשבת לידי לראות טלביזיה, זאת שמיכה לשלוש בנאדמים!.

הראפ של יעל בן-יהודה

2009-11-11T18:49:17Z

יו, תשמעו! אני יעל בן-יהודה!
גרה כאן, בעיר חיפה!
אני בגן ------, זוהי עובדה!
זהו הראפ של - יעל בן-יהודה!

לא הוגן

2009-11-11T18:32:25Z

-יעל, זה סרט לא לילדים, אני לא רוצה שתהיי בסלון.
...
-יעל, כפכפים או על השטיח.
...
-יעל, את יחפה!
-אבל זה לא הוגן! בסלון רואים משהו רע והשטיח בסלון!

ויהי ערב ויהי בקר יום רביעי

2009-10-31T17:43:37Z

"פעם מזמן, לפני עשרה חודשים, היתה שמש חמה ונעימה גם בלילה וגם ביום. פתאום באו הכוכבים ואמרו שהפרחים צריכים גם לישון. עכשיו, כל יום השמש שוקעת בלילה, והירח הזה בא, והכוכב הזה בא ולא השמש. מלא כוכבים."

יעל סיפרה לבובה את הסיפור הזה בהשראת איור הפתיחה של השועל והענבים מאת לוין קיפנים (סדרת טוב לקרא). הקשר היחיד שראיתי בין הסיפור לאיור היה שבאיור הייתה שמש. את תפקידי הכוכב והירח גילמו העכבר והזרזיר.
יום קודם לכן הקראתי לה אמנם מתוך בראשית פרק א', ועצרתי ביום הרביעי. פרט לכך, אני מזהה השפעות ספרותיות של Moonbeam Bear's search for the sun, אותו הזכרתי שוב לפני כשבוע.

אבל באף אחד מן המקורות הללו אף אחד לא אמר שעשרה חודשים הם "מזמן" בקנה מידה של אגדות...

תורות

2009-10-14T20:25:53Z

אמא, אל תבכי. עכשיו זה התור שלי.

לסלוח

2009-10-14T20:24:15Z

לסלוח זה לא לקבל. לסלוח זה לא להבין. לסלוח זה פשוט להתעלות מעל מה שהיה, או להתעייף מלכעוס, וזה צעד אחד לפני לשכוח.

חבר חכם אמר לי פעם שיש לי מזל: ההורים שלי עדיין בחיים, ואני יכולה לומר להם שאני סולחת להם. זה היה מוקדם מדי בשבילי. לא מצאתי אז בלבי לסלוח.

כבר לפני חודש הבנתי שבעצם, מזמן סלחתי. אבל החלטתי במודע שזה הצלב שלי: בכל זאת, לא לומר שסלחתי.
לא לבקש מחילה.
לא להפרד.
לא לייאש.

אשלגן פרמנגנט

2009-10-06T05:00:24Z

-פעם היה איש שרצה לאכול אשלגן פרמנגנט. איש חכם וזקן אמר לו: "לא, אל תאכל את זה! זה רעל!" אבל הוא לא הקשיב. הוא אכל את האשלגן פרמנגנט.
-זה החומר הסגול ששמים באמבטיה כדי שלא יהיה אדום בפיפי?
-כן. הוא אכל את האשלגן פרמנגנט, ומת. כל מה שנשאר ממנו זה רק גולגולת ועצמות מאז מציירים אותו על אשלגן פרמנגנט, כדי שאנשים ידעו שזה חומר מסוכן, ושאסור לאכול אותו.

יעל מחבבת במיוחד סיפורים מורבידיים, או סיפורים שיש בהם אלימות שקרו באמת. היא מבקשת אותם שוב ושוב, והם הופכים ל"סיפור על האיש שאכל אשלגן פרמנגנט" למשל. אני מתחילה להבין מדוע סיפורי האחים גרים זוכים לכזו התלהבות. כנראה, גם ילדות קטנות לא אוהבות שהכל וורוד: אין וורוד בלי צל של שחור, כבר בגיל שלוש. מה שאומר, שמי שמצנזר את סיפורי האחים גרים (כיפה'לה והזאב רוקדים בסוף יחד כי בעצם הוא בלע אותם בטעות והצייד רק מבקש ממנו בנימוס להקיא אותה, זהבה והדובים קובעים לארוחת בוקר בשבוע הבא) פשוט הורס את הסיפור.

הגות

2009-10-06T04:50:37Z

לאחר מחשבה עמוקה ואחר צהריים עם אבא, יעל הודיעה:
אם לא מסתכלים, אז אבא זה כמו אמא.

המקום ממנו באתי - דיוויד מאמט

2009-09-29T20:55:43Z

לאורך המערכה הראשונה חשבתי שהדבר שישמח אותי ביותר יהיה תום המערכה האחרונה. במערכה השניה, ידעתי שמה שישמח אותי אפילו יותר מכך יהיה שאורלי זילברשץ תכבה כבר את הסיגריה. אחרי שרשרת הסיגריות של יונה אליאן-קשת ב"מי מפחד מווירג'יניה וולף" אני מקפידה לשבת לא קרוב יותר משורה 6, אבל גם שורה 7 לא הספיקה בבמה 3, האולם הקטן של תיאטרון חיפה. עברו במוחי מחשבות כפירה על "סוחרי הגומי" של חנוך לוין, שאמנם שרדתי בעוז, אבל מעל שלשת רבעי מיתר הנוכחים המתינו בחוץ לתום ההצגה.

אז שמחתי שמולי לא בא איתי, אחרת הוא לא היה בא איתי יותר לתיאטרון לעולם. שמחתי שהלכתי להצגה לא בגלל בחירה שלי, אלא מכיוון שזו הייתה ההזדמנות האחרונה לנצל את המנוי. שמחתי שלא חידשנו את המנוי בתיאטרון חיפה. ושמחתי שהופעת השחקנים על הבמה תמה, כי מחזה קשה לקרוא לזה - עלילה לא ממש היתה, הדמויות לא התפתחו, ולא ממש התקיים דיאלוג. הדמויות פשוט הטיחו זו בזו את המובן מאליו. הכישורים הכי רציניים של השחקנים התבטאו ביכולת לעבור משתיקה לצרחות בתוך שניות, תוך כדי ניפוח ורידי הצוואר. בשביל זה ליהקו את מנשה נוי?

פרחים במחסן

2009-09-29T17:14:24Z

-מה להביא לסבא?
-פרחים.
-איזה? את הורדים כבר קטפתי כולם.
-רוזמרין.
-את מתכוונת יסמין?
-כן.
-והוא ישים את זה במחסן.
-איפה?
-בדבר הזה שהוא נושם דרכו. אני לא כל כך יודעת איך להגיד.
-את מתכוונת בחמצן? במסכה של החמצן?
-כן.

יש לי שני מדדים זמינים לתבונה. אחד הוא היכולת לשוחח עם אנשים שונים על נושאים שונים. השני היא היכולת להשלים פערים באוצר מילים באמצעות עקיפת הבעיה. מדד שלישי הוא מדד המוזרות, או האינדיבידואליות, שאני לא מאחלת לה יותר מדי ממנו, אבל מצד שני אני משקיעה מאמץ בהסברת התפיסה של אינדיבידואליות לעומת לחץ קבוצתי וחוכמת ההמון: אם כולם חושבים שהכי טוב זה ללכת לים בצהרים, זה לא אומר שזה טוב בכלל, או טוב לנו בפרט, אבל מצד שני אם כולם יוצאים מן החניה של החוף לכוון מסוים, יש סכוי סביר שמשם היציאה לים וכדאי לנו לעקוב אחרי ההמון.

ליתר ביטחון

2009-09-25T10:27:47Z

-הרגליים שלי לא אוכל!
-אז למה את שמה אותן על השולחן?
-רק ליתר ביטחון!

נרות לשבת

2009-09-21T18:42:32Z

בדרך כלל אני מזלזלת בנרות שלהן. נשים כבדות גוף בפאות, שעומדות בקניון ומחלקות נרות חימום על תקן נרות שבת, בשקית סגורה במדבקה עליה רשומה שעת כניסת השבת. בשקית, בנוסף לנרות, יש את מילות הברכה. מן העבר השני של הדף - טקסט ילדותי, מוגה ברמה נמוכה, עתיר "עובדות" בדויות ולוגיקה רצוצה, שאמור לשכנע את הקוראת לחזור בתשובה.

לפעמים אני מקבלת מהן בנימוס את הנרות, מניחה אותם במגרה, ומדליקה נרות שבת נורמליים בפמוטים שממתינים על המזנון.

ביום שישי הייתי אסירת תודה לנשים הללו.

באתי לבקר את אבא שלי, שמאושפז בבית חולים. כמעט כל החולים שוחררו, המחלקה הייתה כמעט ריקה לכבוד ראש השנה. בנישה קטנה השאיר מי שהשאיר כמה נרות חימום, גפרורים וערכות טקסט החזרה בתשובה. הבאתי עוגת דבש בריח ציפורן, העוגה האגדית של אמא שלי. האחות הערביה תרמה יין לקידוש, כי במכונה היה רק פנטה, אפילו לא מים בטעם ענבים. אמא שלי הביאה את כל מאכלי החג, אף על פי שהיה צריך לרחוץ את הצלחת מהדבש כדי שאבא שלי יאכל חצי בולט עם קוסקוס. וכשהמשפחה הגיעה, כבר דלקו שני נרות על הכיור, מונחים על עלון החזרה בתשובה שלא קראתי, כדי שלא יטפטפו.

ביום שישי האחרון, ערב ראש השנה תש"ע, לא היו אלה נרות חימום - הם היו נרות שבת.

Parental Toys

2009-09-04T09:01:48Z

We got Yael a Wii for her birthday, well ahead of time. I did not want to bother about installation in the middle of her birthday party, and then find something was a miss. Also, I wanted to have the time to check and configure it while she is not at home. Indeed we had two issues to deal with - the plug is European and since it reads burnt disks, you need to access the menu from the "back up channel". The surprising thing was that the disk which came with the machine is a burnt disk, and not the original. I wonder what the difference is.

After dealing with those issues, we got a message on the Wii - apparently, we were having such fun, that we were playing with it for an hour, and did not even notice the time passing. However, two things are of consolation still: the first is that since it is active play I actually sweated, and not just set in front of the screen getting a carpal tunnel syndrome. The second is that if we got over our desire to play with the new toy before her birthday, we would not be in her way to play with it herself. It is the most awful thing when a parent gives the child a gift, and then play with it instead, making it clear that it was actually a gift for the parent.

Honor and Dignity

2009-09-03T21:36:36Z

I have made my father proud. I have made Muli proud. I doubt my father was so proud when I graduated from my MSc. Yael stayed home, but I promised I would bring home and give her the good points I will earn. She liked it when I shot the arrows and gave her my scores in the Tom's Tir a L'arc.

And on the other hand, I got the courage today to come up to three people I highly admire, and tell them what I think of them. One of these people I barely know - he used to ride the bus with me, and we have exchanged a couple of words from time to time. For example, regarding the state of his bag's belt, to which he refered as a mechanical project. I think this bag had the age of a project. Later I learned he used to teach at the Technion, at the civil engineering of machine engineering faculty. I do not know how I knew this, but this man had dignity. An inner feeling which radiated all around. A feeling that this is a quiet man, who speaks words of gold. That this is a man to admire. He reminded me a lot of another man I know, who has won a lifetime achievement award a couple of years ago. This year, he won a lifetime achievement award.

What is it which radiates from people like him, which makes me respect him? I wish I knew. I wish I were like him, when I am 65.

אחריות

2009-08-14T09:10:23Z

- יעל, זה בסדר שאמא תסע לעבוד לכמה שבועות, ולא תחזור בלילה, ולא תהיה בבוקר? סבתא תקח אותך מהגן.
-לא.
-למה? למה צריך את אמא בבית?
-להדליק את הטלויזיה. ולשחק אתי. ולראות אתי. ולכתוב ברכה שאסור לאכול.
-ברכה שאסור לאכול? את מתכוונת שאסור לאכול יותר מדי אחרת כואבת הבטן?
-כן.
יעל, יש לך אחריות? יש לך תפקיד?
-כן.
-איזה תפקיד?
-לשמור על בני אדם אחרים שהם לא אני.
-ממה?
-ממקל חזק ומחומרים רעילים.