?

Log in

No account? Create an account

Ladypine


November 19th, 2006

Recent Entries · Archive · Friends · Profile

* * *

נתן אלתרמן כותב על שלושה פרשים חמושים בדרך:

לילה לילה אחד היה טרף
לילה לילה שני מת בחרב
לילה לילה וזה שנותר
נומי נומי את שמך לא זכר
נומי נומי את שמך לא זכר


לא ברור לי האם כוונת הפרשים להרע לילדה השוכבת לישון או לחזר אחריה כשתגדל או להגן עליה כיום. אם הם מאיימים, הרי שזה שיר די מפחיד בתור שיר ערש. השורה האחרונה בו היא היחידה המרגיעה - "נומי נומי הדרך ריקה". לעומת זאת, אם הם מחזרים או מגינים, הרי שמוות אלים ונטישה אינם מרגיעים כלל. האם הייאוש הוא זה שאמור להרדים את הילדה?

גם שיר הערש הקלאסי של יחיאל הלפרין, נומי נומי, אינו מרגיע במיוחד. שוב ושוב האב נעדר, והאם נותרת לבדה להרגיע את בתה בהבטחות מעורפלות על מתנה: ענבים, תפוח ושיבולים. מה טעם באלה, אם הם יגיעו אחרי שהילדה כבר צחצחה שיניים והלכה לישון? היא רוצה את אביה, אבל הוא לא בתמונה.

אבל הגרוע מכולם הוא שיר ערש לפרה, מאת יורם טהרלב:
הו, נומי, נומי, פרתי.
הגיעה השעה לישון.
חמש שנים היית איתי,
וזה לילך האחרון.

מחר בשש עם אור ראשון,
יבוא האוטו של מרבק.
מספיק, מספיק, שיכבי לישון,
אולי תפסיקי ללקק?


עם כאלה שירי ערש דכאוניים, מה הפלא ששיר הערש האהוב על יעל נכתב והולחן על ידי גברי משפחת בן-יהודה?
לישון,
לישון,
אני רוצה לישון...
לישון,
לישון,
אני רוצה לישון...

* * *

Previous Day · Next Day